ניקולא רוסיניול הוא דוגמא מצוינת לדור החדש של ייננים מבורגון, אלה שהיינות הגדולים שלהם נמצאים בעתיד שלפניהם ולא בעבר של משפחותיהם. כוכב עולה זה, שנולד ב- 1974, הוא דור חמישי לרוֹסיניוֹל-זָ׳אנִיַאר, שבט יצרני יין מאזור וולְנֵיי שבקוט-דה-בון. עם סיום לימודי ייננות בתיכון בבון (כן, יש דבר כזה בבורגון), הוא יצא למספר תקופות סטאז׳. הראשונה, קל״ב בוולְנֵיי, היתה אצל ז׳וזף וְוּאַיוֹ, המנטור של ניקולא. אחריו הדרים לארדש ללואי לאטור, ומשם לשאטונף דו פאפ ליקב וְיוֹ טלגראף. באזורים חמים אלה חווה ניקולא את הניסיון לשלב בין אלגנטי לעשיר, דבר שהשאיר עליו חותם והשפיע על סגנונו המתגבש. להוט להתנסות בגישות נוספות לכורמות ולייננות, הוא הרחיק עד ליקב בושנדאל בסטלנבוש שבדרום אפריקה, וסיים בבורדו בשאטו לה קרדון, שאז עוד השתייך ללאפיט-רוטשילד.
ניקולא חזר הביתה ב-1995 כשהוא בן 20. תחילה עבד כיינן באחוזה המשפחתית עם אביו, אך לא מצא בה את מקומו. ב-1997 ירש מדודו 30 דונם בכפרים פומאר, וולְנֵיי, בון, אָלוֹקס-קוֹרטוֹן ופֶּרנאן-וֵרז׳לֶס. בהתחלה הוא עוד השתמש בשם רוֹסיניוֹל-זָ׳אנִיַאר על תוויות היין שעשה, בגיבוב מכלים מזדמנים בבניין זמני בכפר וולניי, עד שלבסוף הקים יקב הנושא את שמו. ב-1998 רכש 35 דונם נוספים. עם הגדילה ההדרגתית של דומיין ניקולא רוֹסיניוֹל, הוא מצא למכליו בית זמני ביקב של בן לֶרוּ, על הכביש הטבעתי של בון. סידור זה החזיק מעמד עד שניקולא הגיע לכדי אחזקות של 170 דונם, כולל הכרם של משפחתו, בו טיפל בעוד הוא רוכש את הפרי אותו גידל, ומבקבק אותו תחת השם ניקולא רוֹסיניוֹל (ללא המילה ״דומיין״, מאחר ומדובר בפרי נרכש שהכרמים אינם בבעלותו).
כשבסופו של דבר כל הכרם המשפחתי הפך להיות של הדומיין, ניקולא הבין שהוא זקוק ליקב מתאים ליישום שאיפותיו היינניות על כמות פרי נכבדה שכזו. ב-2016 הקים לעצמו את יקב חלומותיו באזור התעשיה שבשולי בון. ״המיקום לא אידאלי למי שמחפש פולקלור מתאים למרכז מבקרים״ הוא אומר, ״אבל בשבילי הוא פשוט מושלם, וכשאני עולה לגג ומסתכל לכל הכיוונים אני יכול לראות ממנו את כל הכרמים שלי״.
הגישה החקלאית של ניקולא, שמתמקד בזן האציל פינו נואר, היא כורמות תבונית, פרגמטית. הוא מושפע מאד מהפילוסופיה הביו-דינמית, שמדגישה את חשיבות האינטגרציה בין צמחים ובעלי חיים, מבטיחה מחזור חומרי הזנה, שומרת על החיים בקרקע ודורשת עבודה רוחנית עם התנועה הטבעית של הכוכבים ועונות השנה. מתוך ראיה זו הוא לא משתמש בקוטלי עשבים ומתחזק את רמתם באמצעות חרישה, אך בעת הצורך הוא משתמש בתכשירים נגד פטריות ומזיקים. כדי לשמור על בריאות הפרי עליו הוא עמל, נבצרים הענבים ידנית לסלסלות של שמונה ק״ג ומועברים ליקב. אם השזרות מוסרות, הדבר נעשה מבלי לסדוק את הפרי וההחלטה מתקבלת על פי מאפייני החלקה, איכות הפרי ובשלות השזרות בשנה הספציפית. התסיסה מתרחשת באמצעות שמרי הבר הטבעיים המצויים על הפרי. בסיום התסיסה נאסף היין הניגר (Free Run), ובתירוש הסחיטה, שתוצאתה גסה יותר, ניקולא משתמש רק במקרים נדירים. היין מועבר ללא משאבות היישר לחביות. סוג העץ, אופי ומשך הקלייה שלו ואחוז החביות החדשות (בין 0% ל-50%) נקבע על פי טעימה. היין מבגיר על משקעי שמרים עדינים שמוסיפים טקסטורה, במשך 10-20 חודשים.
בבורגון כמו בבורגון, התוצאה של חלקות שמפוזרות בין הכפרים הספציפיים ומדורגות בהיררכיה לפי מיקומן (בורגון, וילאז׳ פרמייה קרו) היא שניקולא מייצר 28 יינות שונים !! אלו הם יינות מורכבים ועמוקי צבע, עם מאפייני טרואר בולטים. מעטים הם היקבים בהם ניתן לטעום זה מול זה שבעה יינות וולניי פרמייה קרו ושמונה יינות פומאר פרמייה קרו שונים שנעשו באותה היד. ניקולא, שמאמין שחדשנות היא המפתח לעתיד, לא כובל את עצמו במוסכמות ומנהגים, והולך ומגבש את התפישה הייחודית שלו לגבי פומאר ו-וולניי. הוא מאתגר את האמירה שפומאר הוא מקור ליינות עם מבנה ונוכחות ״גבריים״ (לעומת וולְנֵיי הרכים וה״נשיים״). כך למשל, עם יין הפומאר העדין שלו שגדל על חרסית, או לחילופין, חלקות כמו וולְנֵיי ׳רונסרה׳ או ׳סאנטנו׳ שנותנות יין טאני ומלא עוצמה. זוהי רק דוגמא למחויבות הגדולה שיש לניקולא למאפייני הטרואר והפרי, ואשר מסבירה היטב למה אנחנו בצ׳ירז אוהבים אותו.